<h1>ספר החינוך מצוה רס"ט</h1>
<h2>דף נט:</h2>
לקדש זרע אהרן, כלומר לקדשם ולהכניסם לקרבן, וזהו עיקר העשה, וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מאנו בזה לא נשמע אליהם. וזה כולו לכבוד השם יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו, שנאמר [ויקרא כ"א] וקדשתו כי את לחם וגומר, ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ולשון סיפרא, וקדשתו על כרחו, כלומר שזאת המצוה אנחנו נצטוינו בה ואין זה בבחירת הכהן. ועוד אמרו קדושים יהיו לאלהיהם על כרחם, והיו קדש לרבות בעלי מומין, שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלהיהם למה זה נקדימהו ונכבדהו, על כן אמרו והיו קדש, כלומר הזרע הוא מיוחס כולו תמים ובעל מום. משרשי המצוה לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו ובכל עת כיבודינו הכהנים נזכור ונקבע במחשבתינו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעולה והרצון הטוב תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו, והוא חפץ בברכה כאשר הודענו כמה פעמים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [גיטין נ"ט ע"א] שסדר קריאת התורה בצבור זהו, שהכהן קורא ראשון לעולם ואחריו לוי ואחריו ישראל, ואם אין שם כהן נתפרדה חבילה, ואם אין שם לוי, כהן קורא שני פעמים, וכהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון, ולוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם, וכבוד זה נעשה להם כשראויין לכך, אבל היו בעלי עבירות נמנעים מכבוד, וכבר אמרו זכרונם לברכה [הוריות י"ג ע"א] שממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ. ועכשיו בזמן הזה לא ראינו מי שהקדים עצמו לשום כהן מפני חכמתו ועקב יראת יי. ויתר פרטיה נתבארו במקומות חלוקים מן גמר[א] מכות וחולין ובכורות ושבת וזולתם. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, שמצוה על כולן לכבד זרע אהרן. ועובר על זה ולא כיבדם במקום שראוי וכהן הראוי לכבוד ביטל עשה זה.
